הכרת הטוב

מצב תודעתי שבו אנחנו בוחרים לראות את המציאות בעין טובה ולהודות עליה במחשבה, 

דיבור ומעשה כלפי מי שהיטיב איתנו. 

החשיבות בהכרת הטוב
אנשים שמכירים טובה מסתכלים על החיים בצורה חיובית וזה מעניק להם שמחה, רוגע פנימי, 

ומאפשר להם ליצור קשרים חברתיים משמעותיים.

כפיות טובה

מצב שבו אדם איננו מעריך את הטוב שיש לו, ומחזיר 'רעה תחת טובה'.

כלומר, במקום לומר תודה על עזרה או נתינה, הוא מתעלם מכך ואף מתלונן או מאשים.

"בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ מַיִם, אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן" (במדבר רבה כב, ד)

הגורמים לקושי בהכרת הטוב

• שגרה והרגל – כשאנחנו מתרגלים למציאות טובה, המוח מפסיק להבחין בה והופך אותה למובנת מאליה.
• השוואות חברתיות – כשנחשפים לחיים של אחרים אנחנו מתמקדים במה שחסר ולא מעריכים את מה שיש.
• תרבות השפע – ריבוי אפשרויות בדורנו יוצר רעשי רקע שמקשים עלינו להתבונן ולהעריך את הטוב.

       "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (מסכת אבות ד, א)

המקור הפנימי לקושי בהכרת הטוב

• תודעת 'מגיע לי' – אגו וריכוז עצמי מובילים להרגשה שכולם חייבים לנו והם לא עושים עבורנו מספיק, 

        ולכן אין על מה להודות.

• הטיית השליליות במוח – המנגנון ההישרדותי שלנו (האמיגדלה) סורק אוטומטית בעיות וסכנות, 

        וגורם לנו להתמקד בדברים השליליים שמפריעים לנו. 

התנהגות שמבטאת הכרת הטוב

• במחשבה – מחשבות חיוביות, חצי הכוס המלאה.
• בדיבור – מילים של הערכה, הבעת תודה, אמירת ברכות ופרגון. לפתוח את הבוקר בתודה.

        "בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" (תהלים ק')

• במעשה – מעשים שמבטאים את ההערכה שלנו לזולת. נתינה, התנדבות ועזרה לקהילה.

כלים לחיים של הכרת הטוב

• אימון "עין טובה": לאמן את המוח לחפש את הטוב בסיטואציות היומיומיות.

        לשאול את עצמי: "מה בכל זאת טוב פה?". להסתכל על 'חצי הכוס המלאה'.

        "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" (משלי כב, ט) 

• התבוננות – במהלך היום לעצור מידי פעם ולחשוב: על מה נוכל להגיד תודה? ולמי נוכל להגיד תודה?
• להתרגל להודות – לא להשאיר את ההערכה בלב. 

        להתרגל לומר 'תודה' בצורה מפורשת לאנשים שסביבנו גם על דברים קטנים שקורים ועושים עבורנו.

• שינוי תודעת 'מגיע לי' – להתרגל להבין שאף אחד לא חייב לנו כלום, וכל דבר טוב שקורה הוא לא מובן מאליו כלל.